בעלים מטפלים בנבילה סיכומים מסכת בבא קמא יונתן שטנצל

סיכומים של שקלא וטרייא של הגמרא סיכם: יונתן שטנצל קיץ תשע"ד.

 

מסכת בבא קמא י:

 "הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו  כהכשר כל נזקו"

שאלה

מידי יום, יש מאות תאונות דרכים, בו רכב  פוגע ברכב אחר, וגורם ל "טוטאל לוס" (השבתת הרכב  לחלוטין). בעל הרכב הנפגע  יכול למכור את הרכב רק לסוחר  או למוסך הקונים חלקי חילוף.

  על מי מוטל כאב הראש למכירת חלקי הרכב  בעל הרכב הפוגע או על  בעל הרכב  הנפגע?  צריך לבדוק האם ניתן ללמוד ולהשוות בין מקרה של רכב למקרה של בהמה?

הגמרא  במסכת בבא קמא, עוסקת  במקרה של בהמה  שמתה.  או  ע"י  אדם  שהרג  בידיו  בהמה של חברו,  או שומר שכר שגרם  בפשיעה שלא שמר,  לבהמתו  של חברו  להיטרף,  או  בהמה  שהרגה  בהמה  אחרת.  

למי שייכת הנבילה לאחר מותה?  ומי אמור  לטפל  בכאב הראש של מכירת הנבילה ,  על המזיק או על הניזק?

תשובה

  האחריות נופלת על הניזק  ובלשון הגמרא

"הבעלים מטפלין בנבילה"

מאיפה לומדים שהנבילה שייכת לניזק?

שם	המקרה	מאיפה לומדים מהתורה?
רבי אמי	אדם שהרג  בהמה זונדל הוא אדם עצבני,  הקולות של העז של שכנו  ששון הרגיזו אותו,   ולא יכל להתרכז לקרוא את  עיתון המודיע על הבוקר. הוא ניגש לעז של שכנו  ששון  לקח סכין והרג אותה. למעשה זונדל נהפך למזיק. ולכן עז חי שווה בשוק 2000 שח  עז מת שווה 500 שח.  למי שייך העז המת ומי אמור לטפל במכירת  הנבלה? האם זונדל המזיק העצבני? או  ששון הניזק?  אומר רבי אמי שהאחריות נופלת על ששון הניזק.  מהיכן לומד רבי אמי?  מדרשה מפסוק  "אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה"  ולכן זונדל צריך להשלים  את  1500 שח שגרם נזק לשכנו ששון הניזק	מַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה
רב כהנא	שומר שכר  שלא שמר כראוי והבהמה נטרפה ששון החקלאי ממושב קוממיות התחשק לנסוע  להתפלל  בקברי צדיקים  בצפון אצל רבי שמעון בר יוחאי  ולטבול במקווה האר"י בצפת. הוא מסר לשכנו  זונדל את העז החמוד שלו  ששווה 2000 שח .  לשמור עליו בתורת "שומר שכר"  תמורת 200 ₪.  במקום לשמור על העז, העדיף זונדל  לפשוע באימון  של שכנו ששון,  והעדיף  את החדשות של עיתון המודיע על פני שמירה עירנית שלא יבואו שועלים מהאזור.   השועל  שקלט את זונדל מרוכז בחדשות האחרונות, ניצל את  המצב, וטרף את העז,  אולם חלק מגופתו של העז  המסכן עדיין שווה כסף וניתן למכור את נבלת העז לסוחרים בדואים מאזור רהט, ב 500 שח. אומר רב כהנא שהנבילה של העז,  לא עוברת לחזקתו של המזיק, אלא היא נשארת  בבעלותו של הניזק ששון,  וזונדל צריך להשלים לו 1500 על הפער שבין שווי עז חי לנבלה.	אִם-טָרֹף יִטָּרֵף, יְבִאֵהוּ עֵד: הַטְּרֵפָה, לֹא יְשַׁלֵּם.
חזקיה	שור מועד שהרג  בהמה שור   מועד  שגרם למותו של של שור אחר, ששווה 2000 שח והנבילה שווה לאחר המוות 500 שח . אומר חזקיה. משלם המזיק רק את 1500 שח לניזק  והנבלה שייכת לניזק מאחר ולומדים מהפסוק "והמת יהיה לו" . מסביר אביי כי אם זה שייך למזיק, למה התורה לא מסתפקת "שלם ישלם שור תחת השור",  למה התורה מוסיפה "והמת יהיה לו", אלא משמע שהשור המת  עובר לניזק.	שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה-לּוֹ.

וצריכא...

למה א"א ללמוד מפסוק אחד למקרים האחרים שהנבילה שייכת לניזק?

המקרה

אדם שהרג  בהמה מדובר  "משום דלא שכיחא" ולכן כאן התורה פוטרת את האדם ההורג בהמה  מאחר ומדובר בנזק לא שכיח אבל בשומר שכר שגרם לטריפה או שור שהרג שור שזה נזקים שכיחים יותר, הייתי אולי מפיל את הטיפול בנבילה על המזיק לכן התורה באה להשמיע לנו דרך הפסוקים הנוספים שגם הם  פטורים  מהטיפול בנבילה וזה נופל על הניזק

שומר שכר שגרם למותה של  הבהמה "משום דממילא" (השומר שכר  היה פאסיבי ולא אקטיבי) הייתי חושב שהתורה פוטרת את המזיק מלהתעסק  בנבילה בגלל שהוא לא עשה נזק אקטיבי אלא פאסיבי. ובלשון הגמ' "משום דממילא" אבל באדם שהרג בהמה או  בשור שהרג שור  מדובר בנזק אקטיבי ושם האחריות על הנבילה תיפול על  המזיק, קמ"ל שגם בשני המקרים ההם, זה נופל על הניזק.

מדוע א"א ללמוד שור שהרג בהמה  מאדם שהרג בהמה ומשומר שכר בטריפה? מאחר ואדם שהרג בהמה הוא אירוע לא שכיח, והייתי אומר לכן התורה פוטרת את המזיק מטיפול בנבילה. וגם בשומר  שכר התורה פוטרת את המזיק כי  הוא לא עשה נזק בידיים ובלשון הגמרא בממילא  אבל בשור שנגח שור שזה גם שכיחא וגם  בגופו  הייתי חושב שיהיה חייב קמ"ל  שפטור. וזה נופל על הניזק.

שור מועד שהרג  בהמה משום דממונא קא מזיק אבל הכא דבגופא מזיק הייתי אומר שדווקא כאן התורה  פוטרת  המזיק  בעלי השור התוקף  מלטפל בנבילה כי  מדובר בממונו שמזיק  לעומת המקרים האחרים מדובר באדם שהזיק  גם אדם שהרג בהמה וגם שומר שכר שגרם לטריפה, הייתי אומר שבשני המקרים האחרים הוא יהיה חייב,  קמ"ל שהאחריות נשארת על הניזק.

השאלה הגאונית של רב כהנא

(רב כהנא הוגדר  ע"י ריש לקיש "ארי עלה מבבל", הוא ברח מבבל לאחר שהרג גוי שלא ביצע את ההוראות של רב ולאחר  מעבר השלטון מהפרסים ליוונים הציע לו רב לברוח לארץ ישראל, ונהפך לתלמידו של רבי יוחנן, לבסוף רבי יוחנן כעס עליו  וגרם למותו של רב כהנא בסוף רבי יוחנן החייה אותו בתחיית המתים)

למה  התורה לדברי חזקיה, צריכה לחדש לנו   "והמת יהיה לו" שהנבילה עוברת לאחריותו של הניזק  בשור  שנגח  שור  

הרי כתוב "ישיב"  ודורשים לרבות סובין, והרי גם אם היו במקרר של המזיק מספר רב של נבילות  אחרות, הוא יכל לשלם לניזק בנבילות, אז מה החידוש? את זה ניתן ללמוד מישיב לרבות סובין? למה צריך את הפסוק והמת יהיה לו?

עונה הגמרא לא נצרכה אלא לפחת נבילה, שאם ירד הערך של הנבילה, התורה באה לחדש שהניזק סופג את ירידת הערך ולא המזיק.

מורי ורבי רבי דוד הירשמן,  הסביר למה רב כהנא לא שאל  את השאלה על עצמו  ורק על חזקיה, הרי גם הוא  עצמו הביא פסוק מיוחד בשומר שכר שפשע שהנבילה שייכת לניזק, של "אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם" . אלא מוכרחים להבין כי בהווא אמינא חשב רב כהנא  שחזקיה לומד והמת יהיה לו שהמזיק משלם לניזק בתורת תשלומים את הנבילה, ולכן הוא שאל למה צריך את הפסוק, הרי יש לנו את הלימוד "ישיב"

ובתירוץ הוא הגיע למסקנה כי גם חזקיה טוען שהנבילה שייכת לניזק כל הזמן. והשור למעשה הרג את הנפש אבל את הנבילה הוא לא הזיק. ולכן מעולם הנבילה לא הייתה שייכת למזיק. ולכן הוא משלם את השווי של לקיחת הנפש של הבהמה.