יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

מותו של יוסי שריד בן יעקב שריד



יוסי שריד רשע בן רשע
מאת: יונתן שטנצל

השבוע מת שר החינוך וחבר הכנסת לשעבר יוסי שריד מגדולי עוקרי ולוחמי הדת בעשרות השנים האחרונות.   רק לפני  שנתיים הוא תיאר  שהוא בעצמו עבר מוות קליני , בראיון לשדרן גלי צה"ל בני בשן מתאר  שריד את היפרדות הרוח מהגוף לתדהמת המראיין  בשן,  לא מדובר בתיאור של בעל תשובה אלא של שריד,  ואיך נשמתו צפה כמו ציפור בשמיים,  ואיך הוא רואה את הגופה שלו שוכב בבית החולים והוא סירב  להסיק מסקנות, כמו שכתוב רשעים על פתחו של גיהנום ,אינם עושים תשובה"  ואמר זה "נוגד את  " אם אתם רוצים לדעת מאיפה קיבל את השנאה לדת וליהדות החרדית במשך  פעילותיו הציבוריות, ניתן אולי ללמוד מעדותו של אבי זצ"ל  מזכה הרבים רבי שלמה שטנצל זצ"ל, שהיה מראשי  ארגון הפעילים.
אבי הגאון רבי שלמה שטנצל זצ"ל חזר על סיפור שמסמל את האווירה שבו גדל יוסי שריד, כאשר אביו  יעקב שריד כיהן בתפקיד הבכיר מנכ"ל משרד  החינוך  התבצע ע"י שלטון מפא"י  עקירת דת מתוכננת ומתוחכמת.
מדובר בהפגנה של עולים חדשים שומרי תורה ומצוות ממרוקו ולוב  ממושב עוצם וחרובית והם התלוננו בכך שהכניסו מורים חילונים  מהקיבוצים שעוקרים את הדת מחינוך ילדיהם והם דרשו לקבל חינוך מבית מסורת סבא.
ההפגנה התקיימה ע"י משרד החינוך בירושלים  בט סיוון תשט"ו 30 למאי 1955  וכך אבי כותב ופרסם לפני עשרות שנים  בעיתונות החרדית:"הח"מ  היה נוכח בהפגנת עולים חדשים מטוניס כולם דתיים, שבקשו חנוך דתי ולא נתנו להם, באותו זמן עמד בראש משרד החינוך והתרבות יעקב שריד (שניידר) אביו של ח"כ יוסי שריד מרץ, שריד מנכ"ל משרד החינוך סירב לקבל את העולים. לאחר המתנה של מספר שעות  כ-50 עולים שבאו באוטובוס הם עלו ללשכתו והח"מ נתלווה אליהם, ניסו להכנס ללשכתו, שריד שאלם מה רצונכם, והם אמרו אנו רוצים בית ספר דתי, יעקב שריד קם בזעם ובכעס, רץ לחדרים וציווה לקחת מקלות ולהכות על גולגולות הטוניסאים, הם ריצצו את הראשים, והללו עם הברטים על הראשים נסו, כן פקד לקרוא את משטרת מפא"י (ישראל) לעוצרם על השגת גבול, ונעצרו שלושה מתוכם".
אבי שכל עשרות השנים האחרונות, ראה את המחזה הבלתי ייאמן איך יעקב שריד בכיר משרד החינוך מכה באלות עולים תמימים מלוב ומרוקו שביקשו חינוך דתי מתאר את זה בזיכרונותיו "ראיתי את יעקב שריד יוצא אל המפגינים הדתיים שניכפה עליהם חינוך אנטי יהודי ואנטי דתי, והוא פקד על פקידיו לקחת מקלות אלות ברזלים, חגורות וכל חומר חבלה אחר, וציווה עליהם להכות מכות מוות ביהודים, יעקב אבי יוסי שריד ששנאת מוות מאיימות בעיינו עמד בראש הפוגרום, הוא ריצץ ראשים יהודיים במקל שבידו הוא הוריד בעוצמה ופיצח גולגולות לקול הזעקות המחרידות של המפגינים היהודים הדתיים, כאשר חלקם הגדול היה זקוק לטיפול רפואי דחוף, הוא קרא למשטרה ולא הירשה שינתן להם עזרה רפואית.
הח"מ מוכן להעיד על כך יחד עם חבריו על כל מערכת הטרור שניהל שריד נגד החינוך הדתי, העם היהודי פצוע, המשפחות נקרעו מילדיהם ע"י הדמוקראט אבי הדמוקראט השרדיזם, 500 ילדי תימן נעלמו ע"י השמאל הם נחטפו מן התימנים ומעדות המזרח, שהם כידוע סוג ב', החי וזכות הקיום שלו הוא רק כדי לשרת את השמאל האשכנזי סוג א', לעשות עבורו את העבודה השחורה, לספק לו ולהוליד ילדים למענו, להיות "בשר תותחים" כדי לנהל את מלחמות השמאל, עתה כאשר גם לימין יש כח – אין צורך בצבא, וצריך לתת הכל לערבים, השמאל רוצה לברוח עם הקיבוצים לאמריקה, אך אין פטנט כיצד להרים את אדמת  הקיבוץ.





יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

מיהו הצדיק הירושלמי המופלא רבה של פרושים הגאון רבי מרדכי צוקרמן?




הגאון הצדיק,  רבי מרדכי ליב צוקרמן זצוק"ל, מגדולי התורה והמוסר, ורב בית הכנסת "פרושים" גבעת שאול.
נולד לאביו הרב נחמיה בעיירה "לבדובה". בערב שבת קודש ה באדר תרע"ב.
אביו רבי נחמיה, קיים את הפסוק בקהלת, "בבוקר תזרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" ,  אחרי ששיכל את  אשת נעוריו, נשא לזקנותו את רעייתו מרת שולא, ונתקיים  בו  המשך הפסוק "  כי אינך יודע אי זה יכשר"  ומכל צאצאיהם מקודם לא נשאר מהם אחד,  חלק מהם נוספו במלחמת העולם השניה, וחלק הנשאר לא נשארו ביהדותם רח"ל.
אביו ר' נחמיה היה יהודי בר אויריין, וירא שמים נודע במיוחד במצוות הכנסת אורחים, ופעל הרבה לחיזוק הדת בעיירה. נפטר  י"ט כסלו  תרצ"ט.
הגאון הצדיק רבי מרדכי למד בישיבה קטנה,  ישיבת "לידא" אצל הגאון רבי יעקב ניימן זצוק"ל,  משך ג שנים ומחצה.  משם עבר לישיבה גדולה, לישיבת סלונים שבליטא אצל הגאון רבי שבתי יגל זצוק"ל משך שנה ומחצה.
לאחר שנה ומחצה סבל רבי מרדכי מצרידות  קשה בגרון ונסע לסדרת טיפולים בוילנא ולכך נכנס ללמוד בישיבת  "רמיילס" אשר בוילנא, אצל הגאון רבי שלמה היימן זצוק"ל.
(הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ  הגיע ללמד בישיבת "רמילס" מיד לאחר שעזב רבי מרדכי את הישיבה. וסיפר שהכל דיברו אז אודות המצוין מרדכי צוקרמן, שנסע ללמוד בראדין.)
משם עבר  ללמוד שמונה ומחצה שנים, בישיבת "ראדין" ושנתיים ומחצה ראשונים היה עוד בחיי מרן החפץ חיים זכותו יגן עלינו.  וזכה לשמוע ממנו את שיחותיו בכל ליל שבת קודש, בין קבלת שבת למעריב, ובשבת אחרי סעודה ג'.
ר' מרדכי לא החסיר שום שיחה אחת מהחפץ חיים,  דמותו של מרן החפץ חיים היה כל ימי חייו חקוקים על ליבו, פעם הביא אחד לפניו ציור תמונה של "החפץ חיים" שאותו אחד צייר בעצמו, וביקש אותו צייר, להעניקה לר' מרדכי  אמר לו ר' מרדכי:"אין לי  צורך בתמונה דמותו של "החפץ חיים"  עומדת לנגד עיני משך כל ימי חיי.  כל פעולה שאני עושה  אני חושב מה היה הרבי אומר על כך"
עת שהותו בראדין, היה אז מחלוקת בישיבה, ור' מרדכי היה מהיחידים, שלא התערבו כלל במחלוקת.
יש עדות מתלמידי ראדין, (הגאון חיים יצחק פופקא מזקני הרבנים  בארה"ב,  אשר זכה לשמש את החפץ חיים במשך כמה שנים, וכן שמע רמ"ד אדלר, בשם הרב שלמה אפשטיין ) ששמעו מפיו הקדוש  של "החפץ חיים" שאמר על ר' מרדכי:" הוא עולה תמימה".
    בשנת תש בעת מלחמת העולם השניה, עזבו בני ישיבת ראדין את הישיבה,  ואז הלך ללמוד בבית התלמוד, ב"קלם".  שם דבק מאוד  ברבו הגה"צ רבי דניאל מובשוביץ זצוק"ל. ושם שהה שנה וד חודשים  עד אשר נאלץ לעזוב את המקום,  ולברוח  מחמת שהרוסים חיפשו אחריו. וכמה חודשים לאחר מכן  עלו למוקד כל בני הישיבה  על  קידוש השם.
ר' מרדכי היה אומר תמיד בעצב כשדמעות זולגות מעיניו:" לא זכיתי להימנות על אותם קדושים"
ברח מקלם,  ל"גטו קובנא". שם בגטו שימש את רבו של קובנא, "הדבר אברהם" הגאון רבי אברהם דובער כהנא שפירא, זצוק"ל בשבועות האחרונים  לחייו בעת חוליו.
גדולה הייתה הערכתו של הדבר אברהם לר' מרדכי ובדבריו האחרונים התבטא:" את ר' מרדכי צוקרמן לא אשכח".
בגטו קובנא,  התקרב מאוד\ להגאון רבי אברהם גרודז'ינסקי המשגיח ומנהלו הרוחנית של ישיבת סלבודקא.  הגאון ר' אברהם השיב לו אהבת אין קץ
פעם שאל ר' מרדכי את רבו רבי אברהם, מה מצא בו שהוא כ"כ מקרבו?  והשיב לו:" שמעתי עליך כי בעת  התלקחות המחלוקות בישיבת ראדין  לא התערבת כלל"
בחסדי השם  ובניסים גלויים, שרד את כל המלחמה האיומה,  בימי הגטו הקשים ובעת ההצלה היה ביחד עם הגאון  העילוי  רבי מרדכי פורגמנסקי זצוק"ל.  לאחר הצלתם  הניסית, פעלו שניהם יחד פעילות רבות ונשגבות למען הפליטים, אזר כגיבור חלציו לגמול חסד עם החיים, הקים כמה וכמה משפחות מהפליטים. והרבה פעלים בתבונה ובחמלה, להחיות רוח שפלים ולב נדכאים. כמו כן גמל חסד עם המתים, ועסק הרבה בקבורת מתי הגטו.
בתקופה זו נשא את רעייתו  הרבנית הצדקנית  מרת  חיה בריינא ע"ה. אשר הייתה לו לעזר ולימין במשך ימים אלו, בכל פעילותיו הכבירים. ובמשך כל ימי חייו לעמוד על התורה ועל העבודה.
בתש"ז עלה לארץ ישראל,  מגמתו ושאיפתו הייתה שבארץ ישראל ישב על התורה ועל העבודה, לברוח מכבוד, ומכל משרה.  אמנם שהגיע לארץ עלה לבקר את  הגה"צ ר' אייזיק שר זצוק"ל ראש ישיבת סלבודקא ושח איתו כשעה ארוכה על מאורעות הגטו, לאחר השיחה אמר לו ר' אייזיק :"חושב אתה שעד עתה היית עסוק בהצלת נפשות ושיצאת ידי חובתך. העבודה האמיתית  מתחילה עכשיו.  הציונים נאבקים  לחלל את ארץ הקודש, חובותינו בשעה זו, לבנות תורה בארץ ישראל, ולהפיץ קדושה ויהדות ואתה בכישרון  ההנהגה שלך, יכול לחולל פלאים, ולהפוך עולמות. חובה עליך לפעול  בכל כוחותיך" . דברים אלו  עשו לו ספיקות ממה שהיה בהחלטתו.  נסע משם למרן החזון איש זצוק"ל ושטח ספיקו לפניו מצד אחד רצוני עז להמשיך ללמוד, אולם מצד שני תוכחותו של ר' אייזיק שר עוררה בי ספיקות, שמא בכל זאת חובותי להשיב טובה לקב"ה ולעסוק בפעילות רוחניות,  תשובת מרן החזון איש הייתה:" עד עכשיו היית במקום שאין איש, וחובתך הייתה להשתדל להיות איש, ולהתעסק בפעילות  הצלה וחסד,  כעת עליך לשכוח מהכל להתיישב בבית המדרש ולעסוק בתורה ללא  כל עיסוק נוסף,  יש שתפקידם להיות מרביצי תורה ויש שתפקידם להיות לומדי תורה תשובתו של "החזון  איש" לקח ר' מרדכי בשמחה, וחיזוק את עצמו בהחלטה ברורה  איני זז מאהלה של תורה.
עלה לירושלים בתקופה הראשונה גר ברחוב שמואל הנביא ומשם לשכונת  אחווה ומשם עלה אל ביתו  "גבעת שאול" ברחוב עמרם גאון.
ביתו היה סמוך ממש לבית המדרש "פרושים" גבעת שאול שם קבע מקומו יותר מיובל שנים בפינת מזרחית דרומית של בית המדרש,  עסק בתורה ובמוסר בשקידה עצומה ובעבודה שבלב בתפילותיו הזכות מתוך קדושה וטהרה ופרישות גדולה מכל הבלי העולם הזה. ומתוך  צניעות גדולה  ובריחה מכבוד ופרסום ומשרה. שם היה ביתו עד שהיה מראה בלתי נפרד מבית המדרש ולא היה כמעט מציאות לראות את בית המדרש ללא ר מרדכי. 
את התואר   רב בית הכנסת "פרושים" גבעת שאול, לא היה בזה קבלת משרה אלא מכיוון שהוא היה זקן מכולם המתינו עליו עד גמר תפילותיו  קמו מפניו מחמת זקנותו  וממילא קיבל את התואר רב בית הכנסת.
בירושלים היה מביתו של הרב מבריסק הגרי"ז הלוי זצוק"ל..  היה לו קביעות לעלות לתפילת מנחה בכל שבת ושבת בבית מרן הרב מבריסק לשוחח עימו בלימוד ובשאלות בענייני  הלכה והנהגה שהצטברו אצלו במשך ימות השבוע.     הרב מבריסק החזיר לו   אהבה והתבטא עליו בביטויים מופלגים. הרב מבריסק חיבב את  ר' מרדכי והעריך את תפילותיו  ובאופן קבוע  היה מכבדו לגשת לפני התיבה במנחה של שבת, ולעיתים אף כבעל שחרית בימים נוראים וכל נדרי וערבית  בליל יום  הכיפורים.
כמו כן היה מאוד מקורב אצל המשגיח הגה"צ רבי  יחזקאל לוינשטיין  זצוק"ל.  המשגיח הזמינו לשיחותיו הקבועות הנאמרות בביתו בלילי שבתות ובמוצאי שבתות  וכשהמשגיח עבר לבני ברק בשנת תשי"ד,  לאחר פטירתו של המשגיח הרב דסלר, נמשך הקשר ע"י מכתבים.  למעלה משישים מכתבים שלח המשגיח לר' מרדכי חלקם נדפסו בספר "אור יחזקאל". כמו כן היה קביעות לר' מרדכי והיה נוסע בכל איסרו חג  של פסח  וסוכות אצל המשגיח בבני ברק. באחת הפעמים שהגיע למעונו  קם המשגיח לקראתו ונשקו על ראשו. בהזדמנות אחרת התבטא המשגיח לאחר שיצא מביתו:"לא ראיתי אדם בעל שיעור קומה ודרגת ביטחון   כה גבוהה כמו ר' מרדכי.  כמו כן התבטא פעם  לחתנו של ר' מרדכי  לאחר שנודע לו שהוא חתן אצל ר' מרדכי אמר לו:"ר' מרדכי הלוא משלנו הוא  דע כי בעל בטחון גדול הוא"
משך כ שנים היה לו קביעות חברותא עם המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוק"ל.  עיקר לימודם המשותף משך רוב השנים היה בלימוד מסכתות הש"ס  ושו"ע. בשנים האחרונות הגו בצוותא בכתבי "הסבא מקלם".  המשגיח ר' שלמה התבטא פעם : "מכיר אני שני צדיקים ואחד מהם הוא ר' מרדכי צוקרמן" כמו כן בהספדו על ר' מרדכי אמר:" כל מי שהכיר אותו ודיבר איתו  ראה לפניו אדם השלם". 
בשנת תשמ"ה  הוציא ר' מרדכי פירוש "פתח השער" על ספר שערי תשובה לרבינו יונה גירונדי  את הפירוש הוציא בעילום שם.הגרא"מ שך זצוק"ל בהסכמתו על פירוש הנ"ל כותב אודותיו בזה הלשון:" גברא רבה גדול בתורה ויראת ה' היא אוצרו ורוצה בעילום שם.... ויען שהנ"ל  רוצה בעילום שם באתי רק להודיעו לרבים שכל זה יוצא מאיש טהור גברא מלא ביראת ה' ושוקד על התורה כל הימים"
הגאון ר' נחום פרצוביץ זצוק"ל התבטא עליו:"חושב הוא שהוא יושב בפרבר המרוחק בגבעת שאול ובכך יכול להסתיר את עצמו , תדעו שצריך לעקוב אחריו בכל תנועה ותנועה שלו וללמוד ממעשיו"
המשגיח הגה"צ ר' דן סגל התייעץ פעם עם ר' מרדכי בעניין מסוים ולאחר מכן פנה לשאול בעניין זה גם את הגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זצוק"ל,  וציין בדבריו כי כבר העלה עניין זה בפני ר' מרדכי.  מיד אמר לו הגרש"ז:" לאחר שנמלכת בר' מרדכי לא אומר לך בעניין זה דבר" ביקש ר' דן  :"אבל אני רוצה לדעת גם  מה דעת הרב בזה?"  אמר לו  הגרש"ז:"אינך יודע מיהו ר' מרדכי. אחרי שהוא ענה לך לא אענה לך כלום בנדון אלא תעשה מה שהוא אומר". והמשיך הגרש"ז להפליג בשבחו של ר' מרדכי בסגנון שמעולם לא נשמע  מפיו על  אף אחד.
ידידו ורעו  הגאון רבי חיים שטיין זצוק"ל ראש ישיבת טלז  כותב בהסכמה לספר "יחיד ודורו" :"היה לפלא בזיכוך נפשו  הטהור ובשקידתו בתורה ללא הרף ובדורו לא ראיתי עובד השם כמוהו"
נתקיים בר' מרדכי מאמר חז"ל " כל העוסק בתורה מבפנים, תורתו מכרזת עליו מבחוץ' ובשנותיו האחרונות יצא שמו כצדיק גוזר והקב"ה מקיים. שברכותיו  מתקיימות ופועל נשגבות בתפילותיו הזכות. ואלפים רבים מכל קצווי תבל השכימו לפתחו לזכות להתברך מפיו וליהנות ממנו   עצה ותושייה. ולבקש להעתיר בעדם.
בשנת תשנ"ט הוקם הקהילה הנודעה לתפארה קהילת פרושים.  מייסדי הקהילה תרו  אחר דמות מופת שתעמוד בראשם ותכוון את דרכם וכמועמד טבעי  ראו את ר' מרדכי. מאחר שידעו שר' מרדכי בורח כל ימי חייו  מכל הצעה שריח של משרה נודף הימנו  הציעו לפניו את הצעתם בהיסוס מה, ומה רבה היה פליאתם כי ר' מרדכי נענה בשמחה להצעתם.  כשהוא רואה ביסודה ובארגונה של הקהילה "הצלת הדור לדורות". פירש ואמר מקובלני ממורי ורבי  "החפץ חיים"  כי בעבור הצלחת המשך הדורות יש לפעול  במסירות נפש.  והרי קהילת פרושים מהוה עוגן הצלה לדורות. וזה היה  פשר יציאתו מגדרו והסכמתו לקבל עליו עטרת של "עומד בראש".
ור' מרדכי לא הסתפק בעמידה בראש אלא פעל והדריך באומר ובמעש יעץ וכיוון את העוסקים במלאכת הקודש. הרבה ברעיונות והצעות מעשיות להרחיב ולבסס את קהל פרושים.
בשנתו האחרונה ביקש לייסד כולל מיוחד להוראה. מהם יצאו גדולי מאורי הוראה עבור קהילת פרושים. ובעת הנחת אבן הפינה לביהמ"ד קהל פרושים בבית שמש,  אמר:"הקהילה מתרחבת ב"ה ואברכים צעירים זקוקים לרבנים ומורי הוראה. וצורך השעה להכשיר בני עלייה  להיות מורי הוראה בישראל ואכן נתקיים רצונו לאחר פטירתו ובשנת תשס"ט הוקמה קרן לעידוד סמיכת מרביצי תורה והוראה בקהל פרושים. הקרן שנושאת את שמו "זכרון מרדכי"  הוקמה ע"י מקורבו   רבי אברהם שמואל גראס ומעניקה מידי שנה  מלגה מכובדת עבור תלמידי חכמים מופלגים אשר נבחרו לחתני תורה והוראה ודיינות.  ומתעתדים להיות מרביצי תורה  בישראל.
היה מיצר בצרתן של ישראל, בשנותיו האחרונות פקדו הרבה צרות על כלל ישראל ודבר זה  נגע אל ליבו הרחום והטהור עד  שהתבטא פעם  שמוכן הוא לקבל על עצמו יסורים אם יוקל ע"י זה צרתן של ישראל.  ואכן כמה חודשים לאחר התבטאות זו  חלה את חוליו אשר ממנו לא קם.  משך שנה שלמה סבל ייסורים קשים  אשר קיבלם באהבה.
יצא נשמתו בטהרה  בשבת קודש פרשת וירא בעת רעווא דרעווין  כ מר חשוון תשס"ד  בשנת הצ"ב לחייו.
הובא למנוחתו  במוצאי שבת  בכבוד גדול אשר כשאלפים רבים ליוו אותו ביכהו והספידהו כראוי. ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.
עם תום השנה יצא ע"י בניו ותלמידיו  את ספרו "לב מרדכי"   מאמרים והגיוני מוסר חידושי תורה והארות.
ויתר גדולת פרשת מרדכי ומעשה תקפו וגבורתו  הלא הם כתובים בספר "יחיד ודורו"  ב כרכים  שיצא לאור בשנת תשע"א. יהי זכרו ברוך זכותו יגן עלינו





הצדיק הירושלמי רבי מרדכי צוקרמן לומד תורה

תלמיד מרן החפץ חיים רבה של קהילת פרושים בירושלים  רבי מרדכי צוקרמן זצוק"ל

רבי מרדכי צוקרמן בפינתו הקבועה בבית הכנסת פרושים בגבעת שאול

רבי מרדכי צוקרמן עם המשגיח רבי שלמה וולבה בבית הכנסת פרושים

יום ראשון, 7 ביוני 2015

פרופ להט מאשים את בית חולים מעייני הישועה בשימוש כושל במקלחיים שגרם נזק בלידה

ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
31828-01-15
13/05/2015
בפני השופטת:
דליה גנות

- נגד -
תובעים:
1. ש' ר'
2. ר' מ' ר'
3. א' ר'

נתבעים:
בית חולים מעייני הישועה
החלטה
 

1. קיומה של תביעה זו הובא לידיעתי לראשונה בתאריך אתמול, חרף הגשתה בחודש ינואר, ועל כן ניתנת החלטה זו רק כעת.

2. לפני תביעה שהוגשה על ידי קטינה, ילידת 27/1/09, והוריה, בגין רשלנות רפואית בניהול לידתה, אשר גרמה לה נזקים נוירולוגיים בלתי מבוטלים.

3. מכתב התביעה עולה, כי במשך שעות עובר ללידה אובחנה במוניטור טכיקרדיה וכן האטות משתנות, וכן עולה, כי האם סבלה מחום של 39.2 מעלות.
בחלוף הזמן, ולאחר שליולדת הייתה פתיחה מלאה מזה שלוש שעות, אולם ראש העובר נותר גבוה (ספינה מינוס 1) החליט הרופא ליילד את היולדת באמצעות מלקחיים.

4. התובעים צירפו לכתב התביעה את חוות דעתו של המומחה בתחום רפואת נשים ומיילדות – דר' ברגר – הקובע בחוות דעתו, כי ההחלטה לנסיון היילוד באמצעות מלקחיים הייתה שגוייה והתקבלה ללא הערכת התנאים המאפשרים זאת, ובמיוחד עובדת היות הראש גבוה באגן.

מהתיעוד הרפואי עולה, כי נעשו שני נסיונות כושלים לחילוץ העובר באמצעות מלקחיים, וכשאלה נכשלו, דחק אחד הרופאים את ראש העובר לעבר האגן, והיולדת הועברה לניתוח קיסרי לצורך חילוץ התינוקת.

התינוקת נולדה כשהיא סובלת משבר בעצם הרקה, ודמם ברקמת המוח ובמוח, דבר שהותיר אצלה נזקים נוירולוגיים משמעותיים.

לדברי דר' ברגר, נזקיה של הקטינה אינם יכולים להיות מוסברים, אלא כתוצאה מאפליקציה לא נכונה של כפות המלקחיים. על ידי סגירת זרועות המלקחיים בצורה לא נכונה, הופעל חלץ מופרז על עצם הרקה שגרם לשבר ולדמם. לדבריו, לא נעשתה הערכה של תנאי הלידה עובר לשימוש במלקחיים, וכי שיקול הדעת בשימוש במלקחיים והמיומנות שבה נעשה השימוש במלקחיים "היו בלתי הולמים" וגרמו "לתוצאה העגומה".

דר' ברגר קובע, כי לאחר שלוש שעות של פתיחה מלאה ואי התקדמות הראש, צריך היה לעשות ניתוח קיסרי, ולא לנסות ליילד את היולדת באמצעות מלקחיים. עוד קובע דר' ברגר, כי תמוה הרישום שנעשה בדיעבד, לפיו לאחר שעות שבו היה ראש העובר בספינה מינוס אחד, בתוך רבע שעה הוא ירד במפתיע לספינה מינוס שתיים, והוא רומז, כי רישום זה, שנעשה כאמור בדיעבד, נועד להצדיק ולהכשיר את נסיונות היילוד הכושלים באמצעות מלקחיים.

5. עוד צירפו התובעים את חוות דעתו של הנוירולוג – פרופ' להט – המבהיר, כי אין כל הסבר אחר לנזקיה של הקטינה, וההסבר היחיד הוא השימוש הכושל במלקחיים שגרם לתינוקת לשבר בגולגולת, לדימומים אפידורליים וסובדורליים ותוך מוחיים.

יום שני, 9 בפברואר 2015

מדוע יש כ"כ הרבה חוסר צניעות אצל נשים חרדיות?


מאמר שקיבלתי באמייל על בעיית הצניעות של הנשים במגזר החרדי . לא נגעתי. מצמרר: 




כשהתחלה הפרצה של הבגדים הקצרים ערכו כנס גדול בירושלים באולם "טירת חן" ומרן הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצוק"ל זעק מקירות לבו:
אם נשות אברכים הולכות בבגדים קצרים וצרים צריך לסגור את כל הכוללים, מה שוה התורה של הבעל? אם כך הולכת אשתו, כל התורה שלו הולכת לסטרא אחרא, עד כאן לשונו הקדוש



מצינו בתורתנו הקדושה 'ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך'

. כלומר כי חוסר צניעות בנות ישראל גורר אחריו בהכרח כי הקב"ה מסיר ח"ו שכינתו מתוכנו וידוע, כי בהסתרת פניו יתברך מצאנו תמיד רעות רבות וצרות ר"ל. יוצא, שבנות ישראל שאינן צנועות ההולכות בלבוש המשאיר גלויים מקומות מגופן, החייבים להיות מכוסים על פי דין תורתנו הקדושה, הן הן הגורמות לעזיבת השי"ת את מחנה ישראל ולמניעת עזרתו ממנו.

ואין ספק אפוא, כי אופנת הלבוש הקצר, אשר חדרה לאחרונה גם למחננו ולאוהלינו אנו, המחטיאה את הרבים, הלא היא, אשר היתה בעוכרנו וגורמת לסילוק השכינה מתוכנו ח"ו.

על כן פונים אנו אליכן, בנות ישראל יקרות, בקריאה נרגשת: חוסו נא עליכן, על עמנו ועל ארצנו. בערו נא את הפגע המבאיש, את הפגם המחפיר מקרבנו והאריכו נא שמלותיכן למען קדושת עמנו וקדושת בנותינו. כי מאז ומתמיד הצניעות  היא אשר הגנה על ספינת ישראל בעד הרוחות הסוערות למען תגיע אל חוף מבטחים.

 כל איש ואשה חייבים לעורר ולהוכיח את בני משפחתם ואת כל מי שישעה לדבריהם על גודל האחריות, אשר לוקחות על עצמן אלה המהססות לעשות כנ"ל בשעה גורלית זו, כשדם ישראל ניגר ר"ל, ומשפחות שכולות נאנקות בייסוריהן.

לצערנו מוכרחים אנו לציון אמת שאימנו שרה שנירר ע"ה בייסדה את בית יעקב לא חלמה שנגיע (לכך ללבוש לא צנוע) היא נתנה לנו הכל, אך אנו לא קיבלנו הכל לקחנו את הנוח והקל.

ובמהרה יתבטלו כל הדעות המקולקלות מן העולם ונזכה להשראת שכינה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

דעת גדולי וצדיקי הדורות

ללבוש שמלה ארוכה

המדרש מבאר לנו באריכות את צורת התנהגותה ומלבושיה של רות, וכך מתואר שם: אינה שוחה (מתכופפת) ומלקטת אלא יושבת ומלקטת. ומבארים הראשונים שם, כדי שלא יראה מרגליה לאחריה כלום. ועוד מתאר המדרש איך שהיתה רות מאריכה את בגדיה ולא נהגה כאחרות שהיו מגביהות בגדיה,  כדי שיקל עליהם ההליכה, ומזה הבין בועז שאשה גדולה לפניו. (רות רבה פ"ד,ו(

בית הדין הגדול שבירושלים: מימות עולם הלכו אמותינו בבגדים ארוכים ורחבים ובשמלות המכסות את כל הרגל לגמרי, וכך גם פרסמו בבית הדין הגדול שבירושלים בי"א אייר תרפ"ח: כל אשה ישראלית חייבת ע"פ דין התורה הקדושה ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם בלא שום שינוי דהיינו במלבושים ארוכים עד קצה האחרון היותר אפשר (מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל ובית דינו חתומים על המכתב(

לא ראו את הגרביים

 וכך העיד על מנהג ישראל בעל השומר אמונים זצוק"ל וזה לשונו: "לא היה ניכר איזה אשה נושאת בתי שוקיים (גרביים( כי הבגדים היו ארוכים עד המנעלים  )תקנות והדרכות עמ' י"ד)

בגד המצניע מכל צדדיה

הגאון בעל הבן איש חי זצוק"ל כותב בספרו חוקי הנשים (פרק י"ז) כך: "ובמציאות הננו רואים בעינינו ונעיין בדעתנו המלבושים הצנועים הוא הבגד המצניע האשה מכל צדדיה ויעטפה ויכסה מכתפיה עד עקבי רגליה".

וכן תלמידו הגאון רבי שמעון אגסי זצוק"ל בספרו אמרי שמעון (עמ' ר"ג( כותב הדרכה להנהגה הראויה בזה הלשון :" צאתה תהיה צנועה ביותר כדרך הצנועות של הדור הקודם שהיו מתעטפות בצעיף מכף רגלם ועד קודקודם".

וכתב הגר‘‘י שיכנזי שליט‘‘א בספרו ’’בני יעקב‘‘ (אה‘‘ע סי‘ כ‘‘א): ’’שמעתי שהבן איש חי נשאל בזמנו למה אין הנשים נפקדות כ‘‘כ בילדים, ואמר שכיון שמקודם היו הנשים הולכות עם שמלות עד עקבם, וכעת בשביל שקצרו השמלה מעט, גרם הדבר לעקרות או לעיכוב הילודה".

מלבושי האשה כיריעות המשכן

כאשר רוצים חז"ל לדמות את יריעות המשכן, הם מביאים כדוגמא בגדי אשה המהלכת בשוק ושפוליה (רש"י – שולי בגדיה ( מהלכין אחריה ) ארוכים ונגררים בארץ (כך היתה גם יריעת המשכן האחורית נגררת בארץ.) ( גמ' שבת צ"ח.)

מכף רגל ועד ראש

הרדב"ז כותב בספרו (שו"ת הרדב"ז חב' סי' תש"ע( שלמרות שבמציאות נשות ישראל הולכות כשהן מכוסות מכף רגל עד ראש ואין כלום במה להסתכל, עדיין קיים האיסור ללכת אחר אשה, שהרי גם בזמן התלמוד היו מכוסות לגמרי ובכל אופן גזרו חכמים שאסור ללכת אחרי אשה.

עד כפות רגליה

בספר חכמה ומוסר (מרבה של ארם צובה בקונטרס דרך הצניעות פרק ג') כותב: "ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים וקל וחומר שיהיו בגדיה של האשה ארוכין... שיהיה ארוך עד כפות רגליה.

לבושי הנשים עד העקב

בספר ישראל סבא )הנהגות הגה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל פ' ט עמ' 88) מספר שהבבא סאלי הקפיד מאד על לבושי הנשים שתלכנה עם שמלה ארוכה שתכסה את כל גופן כולל הידיים והרגליים עד העקב ע"ש.



 הגרי"ח זוננפלד ובית דינו: "כל אשה ישראלית חייבת ע"פ דין תוה"ק ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם בלא שום שינוי, דהיינו במלבושים ארוכים עד קצה האחרון היותר אפשר". (כרוז שהתפרסם בירושלים בי"א אייר תרפ"ח)

הגמרא במסכת שבת (צח:) : "תנא דבי רבי ישמעאל למה משכן דומה, לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה", ופרש"י "ושפוליה – שולי בגדיה, כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ". רואים שדרך הנשים בזמן חז"ל היתה ללכת בשמלה הנגררת על הארץ ממש. והביאור בזה מובא במשנת יוסף להגר"י ליברמן שליט"א (על אגדות הש"ס עמ' קיד) " י"ל כי האשה לרוב צניעותה שלא יתראה ח"ו משהו מהמכוסה, היא עושה בגדים ארוכים מאד שנגררים לארץ, כן המשכן לרוב כבודו וקדושתו, היה צריך להיות הכל מוצנע ומוסתר בתוכו, לבלתי היותו גלוי לעין כל, ולכן היתה היריעה נגררת בארץ". וכך גם כתב החזקוני: בביאור עניין אורך היריעות דהוא נעשה "מפני כבוד שכינה" ורואים מדבריו כי הארכת המלבושים הינה הנהגת כבוד ותפארת. (שמות כו, יב(

רבי אהרון ראטה: "אשר נקרא אצלינו בשם צניעות היה עוד לפריצות גדול נחשב בימים קצת קודמים, (ובהמשך כתב שענין זה נקרא 'צניעות' רק "לפי ערך שפלות הגדול של הדור") כמו למשל בימי נעורי לא היה ניכר איזה אשה נושאת בתי שוקיים )גרביים) כי הבגדים היו ארוכין עד המנעלים) בעל השומר אמונים בספר ’’תקנות והדרכות‘‘ פרק י"א(

המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר: כתב בתקנות בית החינוך שיסד לבנות (בפיקוחו של הגרי"ח זוננפלד) "המורות תהיינה מחויבות בחינוך הישן... ויהיה מלובשות במלבושי צניעות וארוכות כאמותינו הקדושות... ואם תבוא אל החדר בלבוש חצופי, אבדה את זכותה בתור מורה" ועוד נכתב שם בהמשך "...הבנות תהיינה מלובשות במלבושי צניעות וארוכות כאמותינו הצנועות" )ספר ’’בטוב ירושלים‘‘ עמ' צד(.

בעל התניא: "הבתי שוקיים (הגרביים( עצמן וכן השבכה עשויין רק לצניעות ולא לנוי כלל כי הן במקום צנוע ואין דרכן להיות בגלוי אלא לכסות עליהן למעלה בבגדיה והצעיף על השבכה". (’’שו"ע הרב‘‘ סוף סימן ש"א מהדורא בתרא( רואים בדבריו מפורש שלא היה ניתן לראות את הגרביים היות והן היו מכוסות תחת השמלה.

 רבי אברהם ענתבי: "ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים וכמו שאמרו (ב"ב נ"ז:), וקל וחומר שיהיו בגדיה של האשה ארוכין. וצר לי על דורות הללו שנהגו להיפך, ואפילו חלוק שעל גבי בשרם קצר הרבה וזה פריצות הרבה, וראוי לגעור בהם ולמחות בידם על זה המנהג הרע ולבטלו, ולחזור למנהגם הראשון שיהיה ארוך עד כפות רגליה" )ספר "חכמה ומוסר" - בקונטרס דרך הצניעות פ"ג(.

רבי יצחק אייזיק רוזנבוים: הנה ידוע שמטבע האנשים לא לאהוב חומרות בכל מה שקשור לקדושה וצניעות, אלא תמיד מחפשים אחר ההיתרים והקולות. והנה לפתע צצה לה חומרא חדשה שכביכול אסור ללבוש שמלות ארוכות, ואת החומרא הזו קיבלו החסידים והחשובים באהבה וברצון, והמון העם ששים ושמחים על חומרא זו ונשתנו כאן סדרי בראשית, וזו הוכחה ברורה שחומרא זו איננה מהתורה הקדושה. וכלשונו הטהור בספרו ’’הצניעות והישועה‘‘: "וזאת אומרת דחומרא זו, אינה חומרת תורתנו הקדושה נגד יצה"ר, רק היא חומרת יצה"ר נגד תורתנו הקדושה רח"ל, וממילא מי שרוצה לקיים רצון הבורא ב"ה, אסור לו להחזיק בחומרא זו, שאינה אלא קולא נוראה רח"ל )העתקנו כאן את לשון הגה"ק רבי יצחק אייזיק רוזנבוים זצ"ל מתוך ספרו ה‘‘צניעות והישועה‘‘ עמ' ר"ג בשינוי לשון מעט, למען יובנו הדברים בנקל.(

היעב"ץ: מביא את הגמרא בעירובין )ק:) בעניין זה שהתרנגול מפייס לתרנגולת ואומר לה "זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך" (אקנה לך מעיל שמגיע לך עד לארץ - רש‘‘י) וביאר בזה "למדנו דרך ארץ מתרנגול... דא"ל זביננא לך זיגא דמטי ליך עד כרעיך. רומז למלבוש של צניעות שכל גופה מתכסה בו" )בסידורו דף קנ"ט בפרק ו' אות ז (

 רבי עמרם בלוי: "כל המושג בירושלים היה קדושה, לא היה שאלה של פריצות בימים ההם, אמי ע"ה הלכה בשמלה שהגיעה עד לארץ, כך גם היה בדור שאחרי".(משנת רבי עמרם‘‘ עמ' 261(.

רבי יצחק אבולעפיא: "וכשהן הולכין מחצר לחצר אחרת דרך רשות הרבים או לשווקים הם מתכסים מכף רגלם ועד קדקדן ועד בכלל ברדיד גדול הנקרא צעיף" (שו"ת פני יצחק ח"ו ס"ו(

המהר"ם חגיז: "המלבוש קצר הוא מלבוש מיוחד לפריצים ובעלי אגרוף והמלבוש ארוך למלכים ולכל אנשי מידות". (אלה המצות סי' תקמ"ג) וכעין זה כתב המהרי"ל: "בגדים קצרים הוא דרך ריקים, הארוכים הוא דרך חשובים". (בליקוטים(  מעלות המידות: ’’ומדרכי הצניעות שיהיו בגדיו של אדם ארוכים‘‘. (המעלה התשיעית- מעלת הצניעות(  ורואים מכאן שגם גברים צריכים ללכת במעילים ארוכים ולא כמו שנהוג היום בטעות.

המהרי"ד מבעלז: "שנשים לא יגלו את הגרביים כי זה בגד שנעשה לקבל הזיעה והוי כשוקיה ערומים לדברי הב"ח יו"ד סי' ש"מ ובש"ך שם ס"ק כב". (’משנת יעקב‘‘ או"ח ע"ה)

המהרש"א אלפנדרי: "זכורני בימי חורפי כמה שנים ששום אשה מנשי ישראל לא היתה יוצאת כלל לרשות הרבים, ואף בעת הדחק לילך אצל חברתה היתה מתכסית בלבוש בגד שחור כל גופה מראשה ועד רגליה" )שו"ת הסבא קדישא ח"א סי' ל"ב כ')

 רבי מנשה קליין: "ולענ"ד גם את הטוב נקבל והלואי שילכו כולם בשמלות ארוכות, ואדרבא לאחר שהם ישנו ה"מאדע" ויחזרו למקורם, אנחנו בשם אלוקינו נלך ונדרוש מהנשים; אם בשעת ה"מאדע" לא היה קשה לכם ללבוש שמלות ארוכות, א"כ למה לא יעשו כן שלא בשעת ה"מאדע", והנשים הצנועות יקבלו מאיתנו, ובמקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר". )שו"ת ’’משנה הלכות‘‘ חלק י"ב סימן שט"ז(

 הרבי מסלאנים: "והשמלה תהא ארוכה עד העקב דוקא, ואפילו אם יהיו בתי שוקיים)גרביים ( גבוהים אסור לילך בשמלה קצרה... ודרך אבותינו שמרנו עד כה לבלתי התערב עם רשעים וקלי הדעת. וכן כתב הרמב"ם )ה' ע"ז פי"א ה"א ( להיות מובדל מהגוים במלבושם, ואפילו אם שניהם הולכים בדרכי הצניעות מכוסים, היו מקפידים שיהיה ניכר במלבוש בין יהודי לארמאי. והיום עושים היכר אחר, שבאם הערבים הולכים בבגדים ארוכים בני ישראל הולכים בבגדים קצרים, וזהו שאמרו רז"ל )סנהדרין לט:( וכמשפטי הגוים לא עשיתם )יחזקאל ה, ז( היינו לא עשיתם כמנהגיהם הטובים רק כמנהגיהם הרעים". )’מאמר מרדכי‘‘ מכתב ל"ב( ועוד כתב: "תדעו בני שהסכנה מילדים והילדות שהולכים חשופי שוק וזרוע ושינו ממנהג אבותם, הוא יותר סכנה מכל מלחמת שבעים אומות" (’מאמר מרדכי‘‘ מכתב ל"א(

הגרר"י דידובסקי: "ולכל הפחות צריך שיהי' אורך השמלה עד עצם הקרסול והיינו בערך טפח מן הארץ [כ-8 ס"מ] ואין לקצר מזה השיעור כלל וכלל. ואין להסתכל כלל על נשים אחרות שמקצרות זה השיעור כי בעקבתא דמשיחא מצוי גם בת"ח ויראי שמים שיש להם נשים שאינן צנועות כבנות ישראל הכשירות ואין ללמוד ממנהגן כלל"  ועוד כתב שם במקור הקדושה וז"ל: "וראוי לכל אחד שיזהיר הרבה על זה בביתו ויתקנו את השמלות הקצרות מזה השיעור, ומאחר דהאשה רואה את בעלה שותק בזה הרי נעשה היתר אצלה ולכן עיקר חיוב מוטל על הבעל שימנע את אשתו מלצאת בשמלה קצרה מאורך עד עצם הקרסול ולא תכשיל ח"ו לזרע קודש בני אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב והמחטיא את הרבים אין לו חלק לעוה"ב, ולכן לא דבר קטן הוא עונה בזה, ויזהר מאד מאד שיהיו כל בגדיה וכל מעשיה בצניעות".(מחניך קדוש‘‘ אות ט"ז עמ' ט' – הגרר"י דידובסקי היה גאון מופלג בתורה, אשר החפץ חיים זצ"ל הפליג מאד בשבחו ובשבח חיבוריו השונים. ובשנת תרצ"א לבקשת גדולי הדור חיבר קונטרס בדיני הצניעות וקרא שמו "מחניך קדוש")

אסור ממש ללכת עם שמלה קצרה ועם גרביים בצבע העור או עם גרבים דקות

העתק מהמודעה שנתפרסם בעיר הקודש ת״ו מהגאב״ד ובתי הדין לפני (87) שנים

 פעה"ק ירושלם ת׳׳ו יום י׳׳א לחדש אייר תרפ"ח

כאשר בעוונותינו הרבים פשתה המספחת של מלבושי שחץ ופרצו גדר הצניעות סמל עמנו הקדוש מאז ומעולם, באופן מבהיל מאד ה׳ ירחם, ורבים מיראי ה׳ פונים אלינו להורות להם את הדין והדת.

 והנה אם כי המפורסמות אין צריכות ראיה אך כאשר בעוונותינו הרבים רבות מבנות הארץ פרצו חומת הדת והורגלו ללכת בשמלות קצרים ובבתי יד (שרוולין) קצרין עד אשר הרבה מהמון עם נשכח מהם חומר האיסור ונעשה להם כהיתר ח״ו.

 על כן הננו להודיע בזה כי כל אשה ישראלית חייבת על פי דין תורתנו הקדושה ללבוש בגדי צניעות כאשר נהגו בנות ישראל הכשרות מאז ומעולם, בלא שום שינוי, דהיינו במלבושים ארוכים עד הקצה האחרון היותר אפשר, ומצד הראש יכסו את כל בית הצואר כמנהג הצנועות ובבת ידים (שרוולין)  ארוכות עד כפות הידים, וכן בשאר הבגדים חייבות לנהוג צניעות וחלילה ללבוש אנפלאות (גרבים ( מנוקבות מעשה רשת אשר הרגל יראה מתוכן. או אנפלאות. מגוון עור הגוף. כל אלה פגול הוא לנו אומה קדושה וטהורה מדור דור.

וכמו כן כל אחד מחויב לחנך את בנותיו הקטנות בצניעות וקדושה שגם הן תלבושנה בגדי צניעות ולכל הפחות שהשמלה תכסה בארכה את רוב הרגל ובתי ידים (שרוולין) שיכסו את רוב היד.  ובשכר זה יקויים בנו מקרא שכתוב "והייתם לי סגולה מכל העמים וגי ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וגוי קדוש" ונזכה לגאולה שלמה בב"א.

בד״צ לכל מקהלות האשכנזים

 נאם מרדכי ליב רובין נאם ׳צחק במוהר״א ז"ל פרענקיל נאם דוב צבי קארעלנשטיין

 ב׳׳ה

ראיתי הכתוב מהרה״ג הבד״צ נ״י ויאושר כחס וחילם לתקן הפרצות ובאתי על החתום המחכה לישועה קרובה

 יוסף חיים זאנענפעלד



העתק מתוך החלטת ועד משמרת הצניעות שנתפרסם בשנת  תרצ"ו

 בעזהי״ת אור ליום ב' לסדר זאת חוקת התורה וגו' ב תמוז התרצ״ו לפ״ק פעה״ק ירושלים תובב"א

אסור מן התורה ללכת בבגדי פריצות וזה גורם סילוק שכינה ר"ל והרבה איסורי תורה עוברים ע״י הפריצות, וחיוב על הבעל והאב למנוע פריצות מתוך ביתו, ואם אין ביכלתו בעצמו יבקש מאחרים שיעזרו לו, כי הפריצות אש היא עד אבדון ר״ל, והמתנהג בצניעות קדוש יאמר לו ואשריו בזה ובבא.

אסור לומר דבר שבקדושה, היינו דברי תורה ותפלה, כנגד הערוה ולכל כמה שאמרו חז"ל דהוי ערוה, וזה אסור אפילו ביחידות בתוך ביתו ומכל שכן ברבים דאיכא תרתי.

 אסור לאשר, ללכת יחף בלא גרביים.

 הבתי ידים (שרוולין) בהשמלה צריך שיהא עד פיסת היד, וההולכת בזרועות מגולות ואפילו מקצת מן הזרועות מגולה הוי פריצות.

אסור לאשה לצאת בבגד שלפנים מן הצואר מגולה דזה הוי פריצות, וראוי שהבגד יקיף אף מעט מן הצואר.

אף בקטנה מבת ג' ומעלה צריך לדקדק בבגדים שיהיו הבתי ידים (השרוולין.) קרוב לפיסת היד, יוכן שיהיה מלפנים מהצואר מכוסה, ואורך השמלה בלטנה לא פחות מן עד למטה מן הארכובה והמארכת הרי זו משובחת.

 אורך השמלה בבת בוגרת צריך שיהא יותר ארוך מהשמלה של בת הקטנה. ואורך השמלה של הנשואה צריך להיות יותר ארוך מהשמלה של בתולה וטוב ויפה לעשות אימרא בסוף השמלה כדי שאם תתקצר השמלה יוכלו להאריך.

 אסור לאשה ללבוש בגד שהוא כמו בגדי אנשים ואפילו בבגד אחד הוא אסור מן התורה.

אין לאשה ללבוש בגד אדום.

 אסור ללבוש בגד מסחורה דקה שהבשר נראה מתחתיו, ואפי׳ בתי ידים (שרוולין) מסחורה כזו גם כן אסור, וכן (גרבים) כאלה ג״כ אסור, ואין חילוק בכל זה בין אם הסחורה דקה מאד ומחמת זה נראה הבשר, או שהסחורה ארוגה נקבים דקים ומחמת זה נראה הבשר דבכל אופן אסור, (ובכלל זה שלא לקנות סחורה כזו לבגד).

 אסור ללבוש בגד שמראה הבגד כמראה עור הבשר וכן גרבים כאלה גם כן אסור.

 וכן אין לעשות בגדים צרים.

אין לאשה, להתעצל מלכסות עצמה כראוי, והמתעצלת בזה לעון גדול יחשב אצלה, ולכן צריכה מאד לדקדק היטב בשעת שיוצאה מפתח ביתה ולחוץ שיהא מכוסה כל בשרה כראוי.

אסור לתופרת לתפור בגדים פרוצים ועוברת משום "ולפני עור לא תתן מכשול", ואף במקום שאפשר לתפור ע״י עכו״ם מ״מ איסורא דרבנן איכא  [יש איסור דרבנן] וצריכין להזהר בזה מאד.

אין לאשה לצאת לשוק כשהיא מבושמת בין שנתבשמה בגופה בין בשערה בין בבגדיה.

צניעות גדולה באשה שתצא לשוק ברדיד גדול הנקרא שאהל בלשון אשכנז. (.מוזכר ברמב״ם פי״ג מה׳ אישות) וכן שתלבש על בגדיה מלמעלה סינר הנקרא פארטאך בלשון אשכנז (ומוזכר בשיטה מקובצת ב״ק פ״ב בשם הרב המאירי) ואשרי חלקן של המוסיפות צניעות וכל המוסיף קדושה יתוסף לו אורך ימים ושנות חיים



העתק מהמודעה יצאה מרבני עיר הקודש ומבתי הדינים ספרדים ואשכנזים בימי השובבים בשנת תש״ד (לפני 71 שנה) אחרי הידיעות המבהילות :מגזירת ההשמדה רח"יל ע׳י הנאצים ימ״ש.

לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל ה' כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ (הושע ו, א)

 מטעם הרבנים הגאונים מורי הצדק ה׳ עליהם יודו הוסכם שבימי תיקון שובבי׳׳ם ידרשו בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר בארץ הקודש על דבר תיקון פרצת גדרי הצניעות אשר לדאבוננו ירדה פלאים, ולהודיע החיוב הקדוש שמוטל על כל בר ישראל (איש ואשה) להתאמץ ולהשתתף ולהשפיע כל אחד על חבירו לעורר ולהאיר לבבם באור קדושת תורתינו הק׳ וקיום ושמירת מצותיו ולהודיע גודל קדושת עם ישראל שנבחרנו מכל עם בהיותינו גדורים מן העריות ונקי מכל תועבה, ומה גרמה לנו עוון הפריצות עד שהיינו ללעג ולקלס ולאבוד של כמה רבבות.

אוי מה היה לנו!

עתה אתם בית ישראל זכרו כי ירושלים עיר שהשכינה לא זזה מתוכה, זכרו כי אלהי ישראל שונא זימה ופריצות, הזהרו מהפריצות אם אתם חפצים בקיום עם הקודש, הזהירו לנשיכם ובנותיכם ללבוש מלבושי צניעות כי בזכות הצניעות נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותם אנו עתידים לגאל.

הצילו צאצאיכם מכל מקומות הטמאים, בתי תיאטרונים וקולנוע המלאים זמה ופריצות ר״ל.

הרחיקו את מלבושי הפריצות, שמלות קצרות, שרוולין קצרין וכל מלבושי פריצות אשר תורתינו הקודשה  אסרה אותן.

בנות ישראל הנשואות לא תלכו בפרועי הראש שלא תהיו בכלל עוברות על דת משה ויהודית.

הרחיקו התועבה החדשה, ולא תצא בת ישראל אפילו קטנה שבישראל במכנסים בלי שמלה, כי האיסור מפורש וכתוב (דברים כ׳׳ב) ״לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה׳ אלקיך כל עשה אלה״.

 הגיעה השעה שנשתחרר מהפריצות הארורה, ועם זה נקרב קץ גאולתנו. נשוב אל הצניעות ונתבונן כי אנחנו עם אחד בארץ נבדלים לה' לקדושה ולטהרה כמו שכתוב (ויקרא כ׳) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳ ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

נקיים הפסוק הנאמר על זמן ביאת משיח צדקינו (מלאכי ג׳(  "אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו" וגו׳ (שם) [ונזכה ] וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו וגו' זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותם בחורב וגו׳ הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. עד כאן

והאריכו נא שמלותיכן למען קדושת עמנו וקדושת בנותינו, כי מאז ומתמיד היתה הצניעות יסוד קיומנו וסוד הצלחתנו ובכל הדורות וכל הזמנים.




2 קבצים מצורפים
תצוגה מקדימה של הקובץ המצורף KT-TZAR.pdf
[PDF]
תצוגה מקדימה של הקובץ המצורף skirts A3.pdf
[PDF]
יונתן שטענצל <yshtencel@gmail.com‏>
   
11:16 (לפני שעה)
       
ועד

אשריכם!!!!
בתאריך 9 בפבר 2015 11:13, ‏"ועד ההצלה" <vaadhahatzalah@gmail.com> כתב:
   
לחץ כאן כדי השב או העבר
‏15.42 GB‏ (%15) מתוך 100 GB נמצאים בשימוש
נהל
‎©2015 Google - תנאים - פרטיות
פעילות אחרונה בחשבון: לפני 10 דקות
פרטים
   
   
    ועד ההצלה
הצג פרטים