מדוע פנחס בן אלעזר משתמש במינוח הבועל כותית ולא הבועל ארמית קנאים פוגעים בו

"והבועל ארמית קנאין פוגעין בו"  (סנהדרין פא:) המשנה מציינת כי אסור לבעול ארמית. הגמרא מספרת את ההשתלשלות שפנחס בן אלעזר ניגש למשה רבינו ואמר לו: "וירא פנחס בן אלעזר מה ראה אמר רב ראה מעשה ונזכר הלכה אמר לו אחי אבי אבא לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני הבועל את כותית קנאין פוגעין בו" ( סנהדרין פב.)

וקשה לי הרי בהר סיני עדיין לא היו קיימים כותים,והכותים זה עם שהביא סנחריב הרשע לארץ ישראל מארץ אשור. ובתחילה התייחסו אליהם כגרי אמת עד שחכמים גילו כפי שמופיע במסכת חולין דף ו. :"אמר רב נחמן בר יצחק דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה"

ורק בשלב מאוחר יותר חכמים החשיבו את הכותים לגויים. אז מדוע פנחס משתמש  מול משה רבינו במינוח של כותים שהם טרם באו לעולם. וזה היה בתקופה מאוחרת יותר.

ובמסכת כותים נפסק: "אין משיאין אותם ולא נושאין מהם נשים"  מסכת כותים פרק א הלכה ו

נכתב ע"י יונתן שטנצל  yshtencel@gmail.com

"וילכו זקני מואב וזקני מדין מדוע שלח בלק זקנים הרי רק זקני תלמידי חכמים דעתן מתיישבת

"וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק". (פרשת בלק פרק כב פסוק ז)

לכאורה מדוע שלח בלק את זקני מואב וזקני מדיין למשלחת אל בלעם. הרי למדנו שהזקנים שאינם תלמידי חכמים דעתן מיטרפת עליהן בזמן שהם נהיים זקנים כמו שכתוב במשנה האחרונה המסיימת של מסכת קינים: "רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מטרפת עליהן, שנאמר: "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח" אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן, שנאמר "בישישים חכמה וארך ימים תבונה". האם אולי יש הבדל בין זקני עם הארץ לבין זקני אומות העולם? ואולי הכלל לא חל על זקני הגויים?  ואולם שמסתכלים בתרגום ירושלמי במקום :"וַאֲזָלוּ חַכִּימֵי מוֹאֲבָאֵי וְחַכִּימֵי מִדְיָנָאֵי וְאִגְרִין חֲתִימִין בִּידֵיהוֹן וְאָתוּ לְוַת בִּלְעָם וּמַלִילוּ עִמֵיהּ פִּתְגָמֵי דְבָלָק"  התרגום מתרגם על הזקנים את ההגדרה חכמים. ואולי אפשר לומר  שבלק אכן הוא לא שלח זקנים אלא אנשים חכמים.

נכתב והתחדש בס"ד תמוז תשע"ו  ע"י יונתן שטנצל yshtencel@gmail.com